אחד מתחביביי הגדולים ביותר הוא למצוא נושא מוכר, ידוע ושגור בתרבות הישראלית-יהודית ולגלות עליו דברים חדשים. יתרה מכך, אני מגלה לעתים קרובות שלא באמת ידעתי מספיק על יסודות הנושא ומה באמת פשרו. ואולי תופתעו, אך גם כך ישראלים לא מעטים. דוגמה לכך הפעם היא ספירת העומר. שאלתי כמה אנשים סביבי בתמימות ובפשטות, תגידו, מה זה בעצם ספירת העומר? הרוב ידעו לענות תשובה חלקית מהוססת, אך מסתבר שיש רבדים נוספים לספירת העומר מאלה שיודע האזרח הממוצע.
התשובה הבסיסית לגבי ספירת העומר ואותה נתנו רוב האנשים, היא שזו התקופה שבין חג הפסח לחג שבועות ובה יש לספור את הימים. חלקם ידעו לומר שקיים איסור על גזירת זקן ושיער ושהספירה קשורה לקבלת התורה במעמד הר סיני, אך לא הרבה מעבר לזה. הפרטים המדויקים קצת יותר בהרחבה הם שאכן עם ישראל הצטווה לספור את הימים מרגע יציאתו מארץ מצרים ועד להגעתו להר סיני, למעמד המכובד בו קיבלו מידי אלוהים את התורה.
הספירה של הימים – זה כל שנדרש מהם לעשות על מנת להיות מוכנים למעמד גדול ומסעיר זה. מספר הימים בין פסח לשבועות הוא 50 יום אותם סופרים מאחד ועד 49, משך שבעה שבועות, שכן היום החמישים הוא היום בו חוגגים את חג השבועות – "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה – שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה" (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ט"ו).
מסורת ספירת העומר כוללת בתוכה את קורבן העומר, או עומר התנופה, שניתן למחרת חג הפסח והיה עשוי שעורה. משמע הדבר היה שהתבואה החדשה מותרת כעת למאכל לכל העם. בשבועות, היה הקורבן עשוי חיטה ופשר המנהג הזה סימל את ההיתר להבאת הקורבנות מקמחה של התבואה החדשה.
פרשנות אחת למנהג זה היא ששעורה נחשבה למאכל הבהמות ואילו החיטה נחשבה מאכל אדם, מה שהיווה סמל להתעלות הרוחנית, הצמיחה והגדילה של האדם ובני ישראל לאורך הדרך והזמן. חג פסח למעשה סימל את הגאולה הפיזית, הגופנית, הארצית ושבועות סימל את הגאולה הרוחנית.
דבר מעניין נוסף שהצלחתי למצוא, הוא הקשר הפרקטי, בפועל, בין בריאות הגוף והנפש לספירת העומר. פרשנויות שונות מעלות שאלות כגון: מדוע סופרים קדימה מאחד לחמישים ולא סופרים אחורה מחמישים עד אחד כפי שהיה מצופה? מדוע קיימת המילה "לכם" – בתחילת הפסוק "וספרתם לכם…"? שאלות אלה מעלות תשובות מעניינות מאוד.
הספירה, שעל פי המגיד ממזריטש מגיעה מהמילה "ספיר" שהינה אבן נוצצת, מבריקה ויקרה, נועדה עבורנו. אנחנו סופרים קדימה ולא אחורה על מנת לעבור דרך של העשרה, העצמה וצמיחה, כדי להפוך בסופו ל דבר לאותה אבן ספיר בורקת. כאשר סופרים אחורה נדמה לעתים שיש עוד הרבה ועלולים להתייאש, גם כאשר מנסים לשנות הרגלים ולחיות בריא יותר או להיות שמחים יותר. קל יותר לעמוד באתגרים יום ביומו. בצורה זו מסתכלים על הדרך היפה שכבר עשינו בגאווה, ולא בעייפות ותסכול על הדרך שעוד נותרה.
