שבועיים לפני גיל ארבעים גיליתי שאני בהריון לא מתכונן. זה לא שאני לא יודעת איך באים ילדים לעולם (יודעת היטב 😉 ) פשוט לא חשבתי שזה עדיין יכול לקרות. המחזור לא היה סדיר וגלי החום בלילה הרגישו לי יותר קרוב לגריאטרית מאשר ליולדות ב'.
שני פסים על מקלון והנה הלכה לה מסיבת הסקס, סמים, אלכוהול ורוקנרול שתכננתי לי ליום ההולדת, שסוגר ופותח עשור חדש (אצל סבתא שלי זה היה נקרא: יצאת מארבעים ונכנסת לחמישים. כזו היתה, מעודדת).
זה די שוק, מלא אסימונים (כרטיסי סים?) נופלים כשמבינים עוד ועוד השלכות שיש בלהיות שוב הורה אחרי שהילדים כבר גדלו, לטוב ולרע. עשינו חישוב מסלול מחדש והחלטנו ללכת על זה. עברתי לmode של הריון, הפסקתי לעשן, הקפדתי על שעות שינה, נטשתי את הקפה ועברתי למים (קשה!) והצטרפתי כמעט לכל פורום אפשרי על הריון ולידה.
אחרי שבוע וחצי כשכל כולי כבר מכוונת ליצירת החיים בתוכי, קיבלתי את אחד השיעורים הכי גדולים שקיבלתי בחיים. ככה, במתנה מאלוהים. אני מצרפת
לכם פה קטע קצר ממה שכתבתי בזמן אמת:
"אז ניגבתי והכל היה דם. והבנתי שההריון נופל לי. "תזכרי טוב מה אמרת לעצמך" אמרתי לעצמי, "מה שצריך לקרות קורה והכל לטובה". עוד ארבעה ימים בת ארבעים אבל אני יודעת שאני מאוד קטנה בשביל להבין איך הדברים המאוד גדולים עובדים. אם אנשים עושים תוכניות ואלוהים צוחק, אני מעדיפה לצחוק איתו מאשר לתכנן. וכמו שאני מסבירה לילדים שלי: "לא צוחקים עליך, צוחקים איתך", אז החיים."
ובכן, שני רופאים בישרו לי שההריון נפל. אין דופק, שק הריון ריק ואני מופנית לבית החולים כדי "לגרד" את מה שנשאר ברחם. סירבתי. מבחינתם קשה היה לי לקבל שההריון נגמר, מבחינתי הבנתי שלכל דבר יש את הזמן והקצב שלו ואני לא מזרזת פה שום תהליך בצורה אגרסיבית. הובהרו לנו הסיכונים שאני לוקחת בסירובי לגשת למיון ואני החלטתי לקחת את האחריות על הבחירה.
לאחר שבוע הוזמנתי לעבור בדיקת אולטרסאונד על מנת לוודא שלא התפתח זיהום. זיהום לא היה. אבל היה דופק.
יום הולדת ארבעים ואחת אתמול. שנה פלוס עשרים וכמה קילו אחרי ואני מחזיקה בזרועותי את הקסם הזה. התינוקי שלי.
אז אני לא יודעת אם ומה תוכלו לקחת מהסיפור הזה שלי, בהנחה שהגעתם עד לפה.
אני לקחתי מלא.
נזכרתי להקשיב לעצמי, נפש וגוף
נזכרתי להאמין, בעצמי או באלוהים או איך שרק תרצו לקרוא לזה שאתם מאמינים בו.
למדתי סבלנות. בדרך הכי קשה כי לא היתה לי אפילו טיפה
למדתי ללכת שוב עם הלב, להעז ולטרוף מחדש את הקלפים.
אני אוהבת את השיעורים האלה שהחיים מזמנים. חוטפת מהם לא פעם אבל הרווח שווה את זה.
אני מאחלת לכם גם להנות מהמסע הזה שבאנו לכאן לעבור, כי הדרך חשובה הרבה יותר, ואולי באמת, חיים רק פעם אחת.
